יום שלישי, 11 ביוני 2013

אלמנוּת עם ילדים... לא מה שחשבתם...

אז מה השתנה בעצם באבהות שלי? הרי קודם גם הייתי אבא (רוצה לחשוב שטוב).
אמנם אנחנו חיים בעידן מודרני, בו אבא חולק עם אמא כמה שאפשר גם את גידול הילדים, אבל תסלחו לי... אמא באמת יש רק אחת.... 

"דברים שרואים מכאן לא רואים משם".... לאחר לכתה של אהובתי, קיבלתי פתאום מושג על דברים שלא היו מובנים לי קודם, או שחשבתי שהבנתי, או שלקחתי אותם כמובן מאליו, כמו שקורה לגבי דברים רבים בחיינו....

למה אני מתכוון? אתן דוגמאות:
ארון בגדים מסודר: ממש קשה לשמור על זה. הילדים כל הזמן מוציאים בגדים וכמובן שלא כמו שצריך.... מהר מאוד הכל הפך להיות מבולגן... ולקח לי זמן עד שהשתלטתי על הדבר הזה... השקעתי מאמצים בפינה הזו הרבה מעבר למה שחשבתי שאצטרך להשקיע....

תשומת לב: איך מחלקים מספיק לכולם? כשאהובתי הייתה בריאה היא הייתה מתקתקת... מספיקה להכין שעורי בית עם הגדול, מספיקה לשחק עם שני האמצעיים, וגם תוך כדי לטפל בקטנה... אני מוצא את זה מאוד מאוד קשה! אמנם היה לה גם אותי אבל במהלך השבוע בד"כ בשעות הערב הייתי בעבודה... ואת זה לא רוצה לומר שלא הערכתי אבל היה נראה לי די מובן מאליו ולא במיוחד מסובך.... אז זהו שזה כן מסובך. אני מוצא עצמי מנסה לחלק את עצמי ל-4, ובסוף תמיד מישהו קיבל פחות תשומת לב ממה שתכננתי....

חברים של הילדים ושמות: אני גבר אולי קצת טיפוסי... מודה בזאת... (לכל אחד חסרונות לא?)... אני משייך את זה לגבריותי אבל אני גרוע בשמות... אהובתי שלטה מהשבוע הראשון ללימודים בכל השמות של החברים של הילדים בכל גן/כיתה חדשה. היא ידעה לשייך מהר הורה לילד והתחברה מהר להורים... אני ממש גרוע בזה... אין ספור פעמים אני פוגש הורים, משוחח ולא נעים לי לשאול איך קוראים להם לעזאזל...  זה ממש מביך.... פתאום נפל לי האסימון שהייתי נוהג ללחוש לה שתאמר לי איך קוראים לכל מיני אנשים ומי הילד שלהם.... אז עכשיו אני משנן לעצמי או שואל את הילדים בשקט, כדי לא לעשות פדיחות.....

האלמן הטרי